קצת עליי

הי,

שמי ורד ס. כהן ,אמא ל- 3 ילדים מקסימים (איך לא?) ניצן -11, שקד-9, תמר-6.5,

בעלת תואר בלימודי -חינוך מיוחד במכללת "סמינר הקיבוצים, לימודים לתואר שני – תראפיה באומנות פלסטית ב- "לסלי קולג", ולימודי אנתרופוסופיה בסמינר "דויד ילין" בירושליים.

ממקימת ביה"ס האנתרופוסופי " אורים " בכפר הירוק – מחנכת כיתות א -ב, ומורה למלאכות לכיתות א-ח במשך 8 שנים. מפעילת חוגים ליצירה מהטבע לילדים בגילאי 3-9, וחוגי – הורים וילדים.

בעלת ומנהלת גן אביב- גן ילדים ברוח האנתרופוסופי, בהוד השרון- שהוקם עבור ילדינו, מאז 2005.

 

איך הכל התחיל?
גדלתי בבית עם הורים יוצרים. אבי בחקלאות- יצירה מהאדמה, ואימי- יוצרת בתחום המלאכות.
כמו שאומרים ינקתי את זה מהבית.

הייתי יושבת ליד אימי בזמן שסרגה/רקמה/שרה/תפרה/הכינה מוביילים…. ורק התבוננתי.

בהתחלה.

אחר כך התחננתי שתלמד אותי. הייתי צריכה לגדול קצת. והיא אכן לימדה.

אני מאוד מאוד מאוד אהבתי וזה מילא את עולמי.

אחר כך נהייתי מורה ובלי ששמתי לב העברתי את האהבה הזו לילדים בכיתות שלי.

כשנעשיתי אמא, בפעם הראשונה- זה בא באופן טבעי. מהרחם אפשר לומר. הבית שלנו מלא
בחומרים טבעיים, יצירה, וילדינו גדלים בתוך עולם של יצירה.

איך זה משפיע עלינו כמשפחה? עשייה משותפת הינה דבר יומיומי עבורינו–
מהאוכל שאנו מכינים יחד, עבודה בגינת הירק, משחקים, קישוטי בית וצעצועים שאנו מכינים
בעצמינו, ומתנות קסומות וייחודיות לחברים ומשפחה.

אני שמחה על השקט, החיבור, ההיכרות המעמיקה ביננו דרך העשייה המשותפת, הבטחון שלהם
ביכולות שלהם, השמחה שבאה עם העשייה, ידיהם חכמות ויודעות להיפגש עם הכל-
אני יודעת שגופם גדל בצורה בריאה.

כשילדיינו הגיעו לגיל הגן – הקמנו עבורם את הגן, באותה הדרך שבה אנחנו מאמינים וחיים – גן אביב.

הגן התחיל עם 13 ילדים ומשפחות שחיפשו בדיוק את זה – את החיבור, את הקשר, והיום – אנחנו כבר 2 גנים – באותו העניין – הפשטות, החום והמקום לקסם הילדות.

 

במהלך השנים אני פוגשת הורים ומשפחות רבות. ושומעת את הקשיים והכאב בהורות –

הלחץ התמידי שאנו ההורים נמצאים בו-

  • עבודה, בית , ילדים – איך מגיעים אליהם? איך מוצאים זמן אמיתי עבורם?
  • איך אפשר להיות הורים טובים יותר? שרוצים את הכי טוב עבור ילדיהם- מתוך הלהיות איתם יחד- משפחה. כמו שתמיד רצינו?
  • מה נכון עבורם? איך אנחנו יכולים לעזור להם להתפתח ולהצליח?
  • האם זה שאני שולחת לחוגים, מספיק עבורם? עבור התפתחות שלהם, היכולות, הבטחון העצמי השמחה והבריאות שלהם?
  • איך לחיות עם רגשות האשם שאני לא ההורה הטוב ביותר שרציתי להיות?

בגן ובביה"ס במהלך כל השנים- פגשתי את הריפוי העצום של כוחות היצירה והעשייה,
במיוחד אצל ילדים שהקושי עבורם היה רב, ועבור ילדים רגילים לחלוטין.

אני פוגשת יותר ויותר ילדים שלמרות בשלות הגיל- אינם בשלים ביכולותיהם הפיזיות –
התפתחות התנועה – המוטוריקה הגסה- ההתמצאות במרחב, כוח הכובד וההתגברות עליו, קווים
אופקיים, אנכיים, צידיות, דומיננטיות והתפתחות המיומנויות העדינות- המוטוריקה העדינה- שליטה
באצבעות הידיים- קשר עין-יד, דומיננטיות ברורה ימין/שמאל, קשירת קשרים, כיפתור
כפתורים, השחלת חרוזים, חוט במחט ועוד.

אני רואה את הצמאון והרצון לדעת –
דרך ידע אמיתי, דרך יצירה ועשייה משותפת, דרך היחד- הורים וילדים,
דרך הזמן שאנו מפנים רק לנו ולילדינו.

והחלטתי שזה הדבר שאני רוצה להעניק.
זו המתנה שלי לכל ההורים –
הידיעה וההבנה כי ההורות שלכם משפיעה באופן משמעותי ומכריע על –
הצלחתם, בטחונם, אושרם, ובריאותם של ילדיכם-
יותר מכל דבר אחר.

שנה משפחתית ויצירתית,
ורד

כדאי לשתף:Email this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on Facebook6