פגישה אישית עם שר החינוך – שי פירון

הי, חייבת לשתף ולספר – ממש בוער בי –

הבן הגדול שלנו, ניצן (13) כותב השנה את עבודת השורשים שלו. לכולנו – זוהי הפעם הראשונה!
מלחיץ, מרגש ועדיין לא מבינים במה מדובר (חכו שתגיעו:))

הוא כתב את הפרק הראשון – בכתב יד כמובן – כי הכתב ביד הוא שנכנס ללב (תקראו את דברי אלון בהמשך) – ובו הוא מספר על איך הגיע לעולם ועל השנים עד היום. הוא ביקש שאעשה לו הגהה ואתקן שגיאות. קראתי. מצאתי עצמי עם דמעות של התרגשות מהעיניים – איזו כתיבה יפה, מרגשת, תיאורית וכל כך אישית.

באותו הרגע הרגשתי זכות גדולה להיות אמא שלו וללוות אותו בהפתחות שלו בעולם הזה – וגאה שבחר בנו להיות לו להורים. אמרתי לו זאת – ותיכף אספר מה ענו לי ילדיי.
באותו זמן- הבת האמצעית שלנו, שקד (11) עמדה לצאת למחרת לטיול סתיו כיתתי של יומיים – הליכה ולינה בשטח רק עם שקי שינה, בצפון! לטיולים בכיתה אסור להביא ממתקים – רק עוגיות שמכינים בבית!

בזמן שאני מגיהה את עבודת השורשים של ניצן – היא הכינה לבד לבד את העוגיות – מצאה מתכון שאהבה, ריכזה את החומרים, לשה, יצרה עוגיות, הכניסה לתנור – וכעבור כשעה הבית התמלא ריח נפלא של עוגיות בייתיות – היא עדיין לא בת 11!!!! מצאתי עצמי במצב רוח מרוגש ביותר– טוב, גם הקריאה בעבודת השורשים של ניצן, ולראות את שקד טורחת ומכינה בעצמאות והנאה שכזו עוגיות לטיול – וואו!!!!

בשיא ההתרגשות שלי אמרתי להם –
"ילדים שלי, כמה שאני גאה ומתרגשת להיות אמא שלכם, לראות אתכם בצמיחה שלכם, ביופי שלכם- פשוט מדהימים אתם!!!!"
הם חייכו במבוכה וענו לי-
"אמא (טוב, אבא לא היה באותו רגע בבית) אבל זה בזכות זה שאתם שולחים אותנו לביה"ס אנתרופוסופי, ודואגים שלא נראה הרבה טלוויזיה ומחשב ואז- יש לנו זמן לכל הדברים שאנחנו אוהבים ורוצים לעשות"

כמעט התעלפתי (אתן לא הייתן?)
אמרתי להם שאני כ"כ אוהבת אותם וכל כך שמחה שכך הם מרגישים!!!
הילדים כבר בתוך ראשית (ניצן כבר יותר) גיל ההתבגרות!!! לא שומעים דברים כאלה ובטח לא בגיל הזה.

&&&

כאן, זה מתחבר למכתב שכתב לנו אלון – מחנך מופלא ומנהל ביה"ס של הילדים שלנו לאחר ביקורו אצל שר החינוך שי פירון – פשוט מפגש אנושי מרגש של אנשים המקדישים את חייהם לחינוך.

"שלום לכל ההורים והמורים היקרים

היום בבוקר נסעתי במיוחד לת"א להיפגש עם שר החינוך, שי פירון. פגשתי אדם חם, מזמין ומקשיב. הראיתי לו מחברות של ילדים ודיברנו על חינוך. הפגישה שהייתה אמורה להמשך רבע שעה התארכה לה לפגישה של 40 דקות!!! שלאחריהן הבטיח השר כי יהיו מפגשי המשך על מנת שיוכל לבחון את האופן בו בתי הספר האנתרופוספיים יהיו בתוך המיין סטרים של מדינת ישראל! להלן מה שפרסם שר החינוך בעמוד הפייסבוק שלו:

מזוודת הקסמים של אלון

"שלום, שמי אלון" הוא אמר בחצי לחש, עם עיניים בורקות ומראה של אציל נפש, זך לב וגדול ברוח. אחריו נגררה מזוודה טרולית. "מה הפעם" חשבתי, בעצם חששתי..

אלון הוא מנהל בית הספר האנטרופוסופי בטבעון. הוא מדבר בלהט עדין. מילותיו חודרות, מהוות מרפא לנפש. למדנו יחד שחינוך זו אומנות אנושית, ושהעיקר זה לא רק מה שאתה יודע אלא גם ואולי בעיקר מה שאתה הווה.

עסקנו בהנחה של אריסטו: "ראשית מחקר – פליאה". חינוך בלי "וואוו", לא תמיד פועל.
הוא פתח את המזוודה והוציא מחברות של ילדים. תלמידים. אי אפשר לקרוא להן מחברות. יצירות אומנות. הכל בכתב יד ("כדי שיתיישב על הלב") ובעיטורים אישיים שכל ילד מצמיד לעמודים, שלו.
וכיס מיוחד שילדים סורגים לחלילית שלהם, ועבודות גמר שמעלות דמעה של נחת בזוית העין, ועוד ועוד.
אבל את ליבי משכה תעודתו של א. מההערה הארוכה הבנתי שכנראה שא. מהיר אך גם.. פזיז. אז מה כתב לו המורה כהערה בתעודה?

"בסופו של כל יום מימי הבריאה
בחן אלוהים את כל מה שברא.
הסתכל ובדק את הכל מקרוב
עד שלבסוף ראה כי טוב

וזאת צריך האדם לזכור
בסוף כל מעשה להביט לאחור
ולשאול את עצמו ולבדוק היטב
ההקדיש את מלא תשומת הלב?!

אם יוכל הוא לומר אכן! בבטחה,
כל מעשיו יזכו לברכה".

אתם הבנתם?! אני משוכנע שא. הבין. הרבה יותר מציונים והערות שכולנו רגילים בהם.

אבל מה שריגש אותי יותר מכל היה הנינוחות. מערכת ללא כוחנות. משהו רפוי וראוי, מקבל, מאפשר אך לא מוותר על מצוינות ועל אהבת הלימוד.

אז הנה, עוד שישי עבר. עם הרבה מחשבות, תובנות.
איזה מזל, כמעט שבת…

שבת שלום

שי"

ומעבר למילים – וידאו יפהפה על החינוך האנתרופוסופי – המעביר את התחושה, החיבור והיופי.
למי שלא מכיר ולמי שכבר מכיר – שווה כל רגע!

כתבו לי תגובות כאן למטה –
אשמח לשמוע איך הדברים פוגשים,
אהבה והתרגשות,
ורד

כדאי לשתף:Email this to someoneShare on Google+0Tweet about this on TwitterShare on Facebook72

תגובות

4 תגובות

  1. ורד

    אבישג יקרה,

    המון תודה על שכתבת , וואו -4 ילדים שכבר גדולים …..
    אנחנו כל כך בחוויית התרגשות וראשוניות בעבודה המיוחדת הזו -עם הבן הראשון ,
    נראה לי שעם כל ילד –
    בהתכווננות אמיתית ונכונה – ההתרגשות והעומק גדלים.
    המון תודה על השיתוף והתמיכה ,
    יום נפלא, ורד

    הגב
  2. ורד

    הי מלכה יקרה,
    תודה על השיתוף – ומאוד מאוד מבינה לליבך -את רוצה את הטוב ביותר עבור ילדך ומשפחתך!
    תמיד אנחנו האמהות – צריכות לזכור – שאנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות -ניסית, התכווננת, הצלחת לשכנע ,
    רצית עבורו יותר – זה כבר הרבה מאוד!!!!!
    מעבר לזה – זו הבחירה שלו. הוא כבר מספיק גדול לבחור.
    ועדיין הם רק בני 13- אמנם כבר נראים ונשמעים גדולים- אך עדיין רכים ומחפשים את ראשית דרכם בעולם הבגרות . אנחנו עדיין אחראיים עליהם מכל בחינה . אני שומעת שאת בהחלט מציבה את הגבולות שאת יכולה וזה נפלא .
    הייתי מציעה לך להמשיך ללוות , לתמוך ולהיות שם עבורו – ולראות- מתי ההזדמנות הנכונה להציע , להוסיף , ולכוון – כל עוד הוא פתוח לכך .
    ההזדמנויות הקטנות שאנו פותחים עבורם – באחד הימים הופכים לשער עצום .
    מחזקת אותך ותודה שכתבת לי:)
    המון בהצלחה! ורד

    הגב
  3. מלכה

    לורד היקרה,
    יש לך מזל שהילדים והבעל משתפים פעולה.בני בן ה13 רוצה לשבת כל היום מול המסך.כיום הוא בכיתה ז'. כשהיה בכיתה ה' העברתי אותו לבית ספר האנטרופוסופי וכעבור חצי שנה נאלצתי להחזיר אותו לבית הספר הקודם. הוא לא הסכים בשום פנים ואופן ללמוד בבית הספר האנטרופוסופי. אני מאוד אהבתי את צוות המורים בבית הספר, את התפיסה.בעלי והבן טענו שזה לא יכול להיות שלא משחקים כדורגל בהפסקות. כיום, כל יום אני במלחמה מול בני שילך לחוגים, שילמד. הוא רוצה רק פלייסטיישן וסרטים אלימים שאני לא מרשה. יש לך הצעות ישימות?הוא התחיל טיפול פסיכולוגי.
    בברכה,
    מלכה

    הגב
  4. אבישג ברנד

    שלום ורד

    דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב.
    את עבודת השורשים עברתי עם ארבעת ילדי ובכל פעם התרגשתי מחדש .
    דברי המורה שכתב את הערתו לא. ריגשו אותי מאוד הדברים מראים עד כמה המורה אוהב את תלמידיו ורואה כל אחד מהם כאדם שלם ולא כחלק מקבוצה.
    אני נהנית לקרוא את ההמלצות והרעיונות בהם את משתפת
    יישר כוח.
    בברכה אבישג ברנד

    הגב

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *