סיפור לט"ו בשבט – נתן גרעין תפוח / אגדה אמריקאית

סיפור לטו בשבט

היה היה ילד קטן ושמו מתן. הדבר שאהב ביותר היה לאכול תפוחים.
הוא גם שמח תמיד למראה הגרעינים היפים והחומים שנחו וישנו בתוך תוכו של התפוח,
כמו בחדר שינה מחומש.
באחד הימים, סיפרה לו אימו שמכל גרעין מן הגרעינים האלה יכול לצמוח עץ, אם רק טומנים אותו
באדמה טובה, אם השמש מחממת אותו ונותנת לו מאורה, הגשם משקה אותו ואלוהים שולח לו את ברכתו.
התחיל נתן לאסוף את גרעיני התפוח ומאז כינו אותו הכל בשם "נתן גרעין תפוח".
לאחר שאסף גרעינים רבים, אמר לאימו "תפרי לי בבקשה שק קטן שבו אוכל לשמור על הגרעינים".
לקחה אימו חתיכה קטנה של בד, תפרה שק קטן – ונתן שם בו את הגרעינים הקטנים.
כשהתמלא גם השק הזה, שוב חזר נתן אל אימו וביקש: "בבקשה, תפרי לי שק גדול עוד יותר".
היא הכינה את השק וכעבור זמן מה התמלא גם הוא בגרעיני תפוחים.
אז ביקש נתן מאמו שתתפור לו שק גדול. לקחה האם חתיכת בד גדולה מאוד ותפרה שק גדול גדול.
באחד הימים התמלא גם השק הזה ונתן שוב לא היה ילד, אלא בחור צעיר, והוא אמר לאימו:
"אני יוצא לנדוד ברחבי העולם ולזרוע גרעיני תפוחים, כדי שיוכלו הילדים כולם להנות מן הפירות
הטעימים ולשמוח בהם". אמר והתכונן לדרך.
נעליים לא היו לו, אבל לא הפריע לו ללכת יחף, כיוון שהיה רגיל לצעוד ברגליים יחפות והעור שעל כפות רגליו כבר היה קשה.
על ראשו נשא סל ובו מזון, בידו אחז מקל נדודים ואת השק העמיס על גבו.
הוא נפרד מאימו ושר שיר עליז.
בכל מקום שבו עבר נתן גרעין-תפוח, זרע מגרעיני התפוחים. לעיתים לן אצל איכרים. לעיתים נשאר ימים אחדים ועזר להם בעבודה.
כשהיה נפרד מהמארחים שלו לשלום, היה זורע את הגרעינים מסביב לביתם: "ברבות הימים ייהנו בני האדם מגן של עצי תפוחים"
הלאה הלאה נדד נתן, תמיד בעקבות השמש, עד שבאחד הימים לא יכל להמשיך עוד – הוא הגיע אל הים, גם השק היה ריק.
עד האביב נשאר נתן אצל האנשים הטובים.
כשיצא בדרכו הביתה, כבר נבט הגרעין האחרון שזרע והיה לא גדול מזרת.
הוא חזר באותה הדרך שבה בא, ובמקום השני שאליו הגיע בדרכו הביתה, כבר היה הנבט של עץ התפוח בגודל קמיצה,
ובשלישי – בגודל אמה. וכמה מן הנבטים היו עבים כמו אגודל.
בהמשך המסע מצא שתילים גדולים יותר ויותר. תחילה כמו כף ידו, אחר כך כמו המרחק שבין קצות האצבעות למרפק
ולבסוף היו השתילים ארוכים כמו כל זרועו.
גדולים יותר ויותר היו העצים שפגש עכשיו, עד שהגיע לבסוף הביתה. שם היו העצים גבוהים כמותו.
האם שמעה אותו עוד מרחוק, קרב ובא, שר ומזמר.
היא יצאה לקראתו והגישה לו תפוח שהבשיל על אחד העצים שזרע לפני שעזב את הבית.
וזהו הסיפור על נתן גרעין תפוח.

❤ ❤ ❤

כדאי לשתף:Email this to someoneShare on Google+1Tweet about this on TwitterShare on Facebook76

תגובות

2 תגובות

  1. נירית

    סיפור יפה מאוד. אבל.. דווקא זרעי תפוחים קשה מאוד להנביט, ניסינו כמה פעמים בדרכים שונות ללא הצלחה. אז אם אתם רוצים לנצל את הסיפור ולהנביט או לזרוע זרעים עם הילדים כדאי לנסות קטניות או אפילו זרעי עגבניות/פלפלים/צנוניות.. מניסיוני יש יותר הצלחה. בהצלחה ותודה על הסיפור.

    הגב
    1. ורד ס. כהן

      תודה נירית יקרה ,
      טוב ששיתפת – בגן שלנו כבר שנה שנייה אנחנו אוספים גרעיני תפוחים והשקיק הראשון כבר עוד מעט מלא –
      החוויה של לראות בעיניים בצורה מוחשית כמה גרעינים צריך כדי למלא שקיק קטן אחד היא עצומה!
      תיכננתי השנה להנביט- אך, מבינה ממך כי לא כ"כ מוצלח. ההנבטה של קטניות /עגבניות /וכל זרע היא פשוט פלא וקסם –
      בכל בוקר הם מגיעים לגן ורצים לראות מה קורה בצלחת ההנבטה- מקסים!

      הגב

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *